הוו מייכי ליה שיתין נמטי כו׳. שיטין משיכלי כו׳ שיתין מיני לפדא כו׳ שיתין עבדי כו׳ כן דרך התלמוד למנקט שיתין בכל מקום כמ״ש התוספות פרק המקבל ועי״ל הכא שיתין נמטי וכו׳ משיכלי כו׳ שקבל עליו יסורין מלמעלה כפי ענשו ומלקות של מעלה ששיעורו שיתין כמפורש לקמן גבי אליהו דמחיוה שיתין פולסי כו׳ ע״ש וק״ל:

באורתא א״ל אחיי ורעיי כו׳ קראם אחיי ורעיי ע״ש שקבלם מאהבה ולכך בצפרא א״ל זיל מפני בטול כו׳ שהן יסורים של אהבה כדאמרינן פ״ק דברכות איזו יסורין של אהבה כל שאין בהן בטול תורה שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך וגו׳ ע״ש: ועל כונה זו אמר הכתוב ואהיה נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים וק״ל:

סליקו ואתו הנך ספונאי כו׳. ואפשר לפרש דבסוף קדושין אמרינן לא ילמד אדם את בנו חמר גמל קדר כו׳ שאומנתן אומנת לסטים ר״י אומר משמו כו׳ הספנין רובן חסידים ולהכי ראב״ש שהיה מכלה הלסטים מכל שאר בעלי אומניות ולא באומנותן שרובן חסידים לכך נדרו לו וק״ל:

א״ל אם כמותי יהיו כלם זכרים ואם כו׳. ר״ל אם כמותי שכולם דם טהור יהיו כולם זכרים שאין בהן דם נדה ואם לאו שתהיה חד ספק טומאה ביניהם כדאמריתו תהא נקבה אחת ביניהם שיהיה בה דם נדה והשאר זכרים ע״ש דם הטהור וק״ל:

אוגנין בעליתיה כו׳. אע״ג דקבורת המת מצוה היא ועובר בל״ת כדאמרינן בפרק נ״ה מ״מ לא היה חש ר״א על הקבורה דאיבעיא להו התם קבורה משום בזיונא או משום כפרה והוא כבר בא לידי נסיון שאין רמה ותולעה ישלוט בו ולא יבא לידי בזיון וכפרה נמי לא הוה צריך דיסורים שהיה לו היו ממרקין ומכפרין עליו ועי״ל דמשום כבוד המת שרי להלין והוא משום כבודו עשה כדקאמר ולא מעסקי בי כו׳ ודו״ק:

פלוני אתה זכאי ופלוני אתה חייב כו׳. שהיה מכוין האמת מי הוא זכאי ומי הוא חייב ולא פסק ביניהם שבועה ולא באו לידי שבועת שוא ולכך לא סליק חיה רעה למתייהו כדתנן בפרקי אבות חיה רעה באה לעולם על שבועת שוא:

אשכחוה לעכנא כו׳ עכנא עכנא פתח פיך כו׳ פתח להו כו׳. הכונה בזה דהדרא ליה עכנא לרמוז שלא מת זה אלא בעטיו של נחש ולא בעוונו דכבר בחייו היה לו צר /צער/ מערה ונתמרקו עונותיו כדאמרינן בפ״ק דברכות ברית האמור ביסורין ממרקין כל עונותיו של אדם ולזה היה ראוי ר״א ליכנס אצל אביו שהיה לו עמו צער מערה ומת ג״כ בעטיו של נחש ולזה לקמן כשמת ר׳ יוסי בן אלעזר דלא פתחה להן העכנא ויצתה בת קול דזה לא היה לו צער מערה ולא עלה למדרגת אבותיו:

חלש דעתיה אמר חשיבתו ליה כוותי כו׳. משום דעין הרע שולט יותר בחשובים ולכך מעיקרא דקאמר דאסיקו ראב״ש עמיה לא חרה לו וק״ל:

כי הוה אמר רבי מלתא הוה מסייע ליה כו׳. יראה לפרש דמעיקרא נמי הוה מקשי ומפרקי אהדדי כדאמר לעיל אלא דראב״ש הוה מסייע ליה לרבי בין בקושי דהוה מקשה רבי אמר זו הקושיא יש בה ממש וכן בפירוקא דהוה אמר רבי הוה מסייע ליה ראב״ש שהוא תירוץ נכון ועשה זה משום כבוד וזה הטעה אותו לומר דקחשיבתו ליה כוותי ואז מכאן ואילך כשאמר רבי יש לי להשיב ועדיין לא פירש הקושיא הקדים אותו ראב״ש דכך וכך יש לך להשיב ולהקשות בזה אבל אין בה ממש וזו היא תשובתה ותירוצה וע״ז חלש דעתיה דרבי שהיה מיצר על שהיה ראב״ש מכוין קושייתו והוא לא היה מכוין תירוצו של ראב״ש ואמר לו אביו בענותנותיה שאל ירע בעינך דבר זה שאין זה חסרון אצלך אבל הוא ארי בן ארי ואפשר ששמע זו הקושיא ותירוצה מאביו ולכך היה מכוין בהן במהירות ואתה ארי בן שועל ולא היה לך ממי לשמוע ועוד יש לומר ע״ד דאמרינן לקמן בלב נבון תנוח חכמה זה ת״ח בן ת״ח ובקרב כסילים תודע זה ת״ח בן ע״ה שהוא ארי בן ארי ואינו מקשה בכל דבר אבל אתה ארי בן שועל ומקשה להתפאר בכתרה של תורה וק״ל: